העטיפה של בתיה

כתבה: תמי פישל

שם: בתיה טפר
גיל: 94
עיסוק: הישרדות

עם עטיפה

ההיכרות שלי עם בתיה החלה לפני שנתיים, ממש עם פרוץ מגיפת הקורונה. בתיה הייתה אחת ממשתתפות המיזם החברתי שהקמתי עבור אוכלוסיית הגיל השלישי, חיBוק שמו והוא משלב הנאה מספרים וממעטפת חברתית מעצימה.
בתיה הגיעה אלינו בעקבות נכדתה שלקחה חלק חשוב במיזם. כמו אנשים רבים שזכו להגיע לגילה, בתיה כבר מוגבלת מאד פיסית ורוב עיסוקה היום יומי סובב סביב ארבע קירות ביתה.

הפעילות החדשה שהגיתי, היוותה עבורה מפלט מעורר ומרתק והיא הופיעה למפגשי הזום החברתיים בקביעות. תמיד נהגתי לברך אותה לשלום, לפנות אליה, לשאול אותה לדעתה ודעתה תמיד הפתיעה אותי. המפגשים המיוחדים האלה התקיימו בזום, כמעט כל יום, וקיבצו סביב הקראה חיה של ספר, נשים מכל הארץ שנהנו מההקשבה לקריאה ולשלל הדעות השונות שהועלו כל פעם בסיום הפרק.

אולי זה מגיע עם הגיל, אולי זה אופי – אבל בתיה תמיד אמרה מה שהיא חושבת גם אם זה היה נגד דעת הרוב ואפילו אם זה העליב את הסופרת שכיבדה אותנו ועלתה להתארח במפגש, בתיה לא נתנה למעמד או לנו לצנזר אותה. היא הייתה ישירה והביעה בכנות יוצאת דופן את דעתה על העלילה, על הדמויות ועל כל מה שעלה בראשה.
אולי בגלל זה, קצת חששתי לפעמים לתת לבתיה את הבמה, זה לפעמים ממש הביך אותי וניסיתי לרכך את דבריה אבל לא באמת נתתי לחששות לנהל אותי. הדעות שלה הפכו את המפגש למעניין יותר.

בלי עטיפה

אחרי שנתיים נאלצתי להיפרד לתקופה ארוכה ממשתתפות החיBוק המקסים שיצרתי אבל בעטיפה הנוכחית אתרכז בטלפון שקיבלתי מבתיה, ימים בודדים אחרי שנפרדתי מהן בדמעות שלא הפסיקו לזרום ממני תקופה ארוכה.

היו הרבה מאד טלפונים באותם ימים אבל השיחה הראשונה עם בתיה ריגשה אותי במיוחד. בתיה התקשרה קודם כל לבדוק לשלומי, לוודא שחזרתי לחייך כמו שהן התרגלו לראות אותו מדי יום, שחזרתי לחשוב חיובי, כמו שבדרך כלל קל לי לעשות. בשיחה הראשונה בינינו זה עוד לא קרה. בתיה שמעה בקולי שאני עוד לא שם ואמרה: ״חשוב לי מאד שתדעי שכל מה שעשית, עשית נכון ושום דבר ממה שקרה אינו באשמתך. בבקשה אל תבזבזי זמן במחשבה מה יכולת לעשות אחרת בסדר? תמצאי רק את הטוב.״
אני זוכרת שרצתי למחברת שלי וכתבתי את הדברים שבתיה החדירה בי. בתיה איבדה את משפחתה בשואה בפולין, היא חוותה הרבה מאד דברים קשים מנשוא בחייה ולקבל עצות לחיים טובים יותר מאשה כזו, זו באמת זכות, אז רשמתי.
השיחה הראשונה בינינו הסתיימה, האמת לקח לי זמן להירגע ממנה.

אחרי כשבועיים בתיה התקשרה שוב. כמו תמיד כשראיתי את השם של בתיה על צג הטלפון עזבתי את כל עיסוקי, מה יותר חשוב מלענות לשיחה של אשה בת 94 שבוחרת להתקשר אליי? קיוויתי שהיא התקשרה לבקש את עזרתי אבל שוב הופתעתי שגם הפעם בתיה התקשרה לבדוק בשלומי. ניהלנו שיחה ארוכה, שיתפתי אותה והיא שיתפה אותי. מאז בתיה ואני משוחחות בקביעות. הרגישות של בתיה, ההבנה שלה את המצב בו אני נמצאת, זו יכולת שיש רק אחרי הרבה שנות חיים ורצון לראות את הטוב.

אז לקטלג את בתיה כאדם מרדן, דעתן ומתסיס, זאת החטאה אמיתית שהייתי חוטאת לולא העמקנו את ההיכרות והסרנו עטיפה. בתיה היא אדם רגיש ויוצא דופן שנמצאת היום בשלב שממש לא אכפת לה מה יחשבו עליה, מה יגידו עליה, היא אומרת את שלה, עומדת על שלה, כי אלה הם חייה והיא עוטפת אותם רק במי ובמה שהיא בוחרת.

נפתחה קבוצת חיבוק חדשה – לפרטים>

הסיפור הזכיר לך סיפור מהחיים שלך?

אשמח שתכתבו ותגיבו כאן למטה בתגובות
לסיפור מיתוג אישי הבא>

לפרטים אודות תמי פישל>