העטיפה של נדב

כתבה: תמי פישל

נדב קורן
גיל: 21
עיסוק: בהתהוות

עם עטיפה

״את לא מאמינה, נדב אמר שהוא גם רוצה לבוא אתנו״ בישרה לי חברתי כשסגרנו לאן אנחנו טסים יחד, שתי המשפחות. זה הפתיע אותה שבנה בן ה-21 ששבוע לפני זה רק השתחרר מהצבא, בחר לבלות בחו״ל עם המשפחה ואתנו, חברים קרובים (ונחמדים) מאוד אבל עדיין נחשבים עתיקים בסטנדרט של בחור בן 21.

זה הפתיע ואף אתגר. לא מספיק שאנחנו מתמודדים עם האתגרים שמביאים אתם שני ילדים בגיל ההתבגרות, אז עכשיו התווסף גם חייל משוחרר + ילדה בת עשר. קטן עלינו אמרתי לזוהר, יהיה שמח.
ואכן היה. בימי הטיול הראשונים כמעט ולא ראינו את נדב. הוא קם לארוחת בוקר כשאנחנו חזרנו מארוחת צהרים, הלך לישון כשאנחנו קמנו וככה, בין קפיצה למלון להפסקה קלה, לחזרה לבילוי, פגשנו אותו לחילופי מילות נימוס בודדות.

ביום השלישי לחופשה, נדב הפתיע וחיכה לנו למטה בשעה שקבענו והצטרף אלינו לטיול. ״לא הצלחתי להירדם״ נימק, כדי שלא נסיק שהשהייה במחיצתנו היא מבחירה מתוכננת. אבל כנראה החוויה אתנו לא הייתה מענה במיוחד כי נדב המשיך לשהות אתנו לאורך כל היום. הרבה לא דיבר, וכשדיבר בעיקר התלונן על האוכל, על התרבות, על העולם. כשקלטתי שהרטינה של נדב מהווה מוטיב חוזר בעלילה, החלטתי לנסות לפתח איתו שיחה.

בלי עטיפה

מסתבר שבילוי מעניין מבחינת נדב זה רביצה. מזה כמעט ולא היה לנו ולכן ביקשתי ממנו לנסות לטעום קצת מהסגנון שלנו.
תאמינו או לא אבל כנראה משהו במה או באיך שהצגתי לו את הדברים או אולי העובדה שלא הרפתי ממנו ובמקום להניח לו (כמו שהפצירו בי הסובבים), התחלתי לתת לו כל מיני תרגילי כושר – צעד אמיץ לבקש מבחור שרוצה בעיקר לישון.

כנראה שזה עבד כי כשנדב סיים את סיבוב קניית המותגים בקניון, פתאום הוא הצטרף אלינו למשחק טניס זוגות ואפילו כיכב והפגין יכולות מרשימות. אחרי כמה שעות הוא כמובן חזר לעצמו ורטן בפניי שגרמתי לו להזיע ולהתאמץ וזה נוגד את השקפת עולמו. איך הגבתי? כמו שאתם הייתם מגיבים, צחקתי בטירוף.

בהמשך היום היינו עסוקים בלתכנן את יום המחר, זה היה יום חג למקומיים ורוב הדברים היו סגורים ולא מצאנו מה לעשות. קמנו מוקדם בבוקר אובדי עצות ופתאום בעודנו נמרחים על הספות, הגיח נדב עם כתובת למקום אטרקטיבי שמצא. מצאת רעיון? חיפשת רעיון? עפנו כולנו מהמדריך היצירתי שנולד בקרבנו. הרעיון של נדב היה שוס מוחלט וכבש את כולנו. הגענו בזכותו לחווה אורגנית לגידול עלי גפן, ומה יותר אהוב עליי מעלי גפן ממולאים?

ערכו לנו סיור מודרך, פתחו לנו שולחן עם טעימות ואלכוהול – כולם נהנו ממש. דורון, הבעל של זוהר, כמעט נשאר לגור במקום מרוב התלהבות והכל איתור ומציאה של נדב.
כנראה שהעובדה שהתלהבנו, שהחמאנו, והחמאנו עוד, גרמה לנדב להשתחרר ולהרגיש חלק, ומאותו רגע הוא דיבר ושיתף והצחיק את כולנו. הצחיק בקטע טבעי, בלי להתכוונן. היום, חודש אחרי שחזרנו מהחופשה, בתי ואני העלנו זכרונות מהטיול ואמרנו שממזמן לא פגשנו את נדב.
העטיפה של נדב הדגישה כמה היכולת להשתלב תלויה הרבה ברצון שלנו לעשות מאמץ.

הסיפור הזכיר לך סיפור מהחיים שלך?

אשמח שתכתבו ותגיבו כאן למטה בתגובות

לסיפור מיתוג אישי הבא>

לפרטים אודות תמי פישל>